בקרוב אימא - אני לא אשמה


אני לא אשמה

איך זה שבכל פעולה, בכל החלטה שאני עושה אני מתמלאת בתחושת אשמה. רק אם הייתי עושה ככה, או אם לא הייתי נוסעת ואם הייתי הולכת קודם - אולי העובר היה נקלט...
אז איך זה שאני מרגישה כל כך אשמה שלא הצלחתי.

כל התהליך עד להחזרת העוברים, נהיה תהליך חצי אוטומטי.
לוקחת זריקות, הולכת לבדיקות, מקבלת הנחיות מהרופא, הולכת לשאיבה - הכול רץ מאוד מהר.
טיפולי פוריות ורגשות אשמה
ואז מגיע יום החזרת העוברים. הרגע החזירו לי עוברים לרחם.
מה עושים עכשיו? לשבת? לקום? לשכב? מותר להתכופף, אסור להתכופף. מותר להרים דברים? עד כמה מותר להרים? כל הזמן מחשבות מה מותר ומה אסור.

האם יש השפעה של כל הפעילויות הללו על קליטת ההיריון. ואם ההיריון לא הצליח זה בגלל שעשיתי משהו לא בסדר?

יום אחד, אחרי כישלונות רבים - החלטתי לשתף את השאלה בפורום פוריות בפייסבוק.
ואחת התשובות שקיבלתי - התוצאה לא בשליטה שלך!
וואו, פתאום נפל האסימון - אני יכולה לעשות או לא לעשות דברים שאומרים שהם מותרים או אסורים - אבל התוצאה היא לא בשליטה שלי.

לפעמים הייתי חושבת שעצם ההתעסקות עם מה מותר ומה אסור - מכניסה אותי למתח ומשפיעה על התוצאה.

הידיעה שזה לא בשליטה שלי - הרגיעה אותי מאוד. אני לא אשמה שזה לא הצליח ורק יכולה לקוות שבפעם הבאה זה יצליח.